המצאה מחוץ לתחום המדינה
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רע”א 90-04-19 ברבי ואח’ נ’ mediolex limited ואח’
פסק דין
במקרה זה שהוא לפי התקנות הישנות, נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בימ”ש השלום בתל אביב ולפיה נדחתה בקשה ליתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט למשיבים.
תחילתו של ההליך הייתה בתביעה כספית בסך 400,000 ₪ ובתביעה למתן צו עשה שהוגשה נגד גוגל בעילת פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות בגין פרסומים ביחס לתובעים.
נטען, כי לפי הפרסומים באתר מייחסים למבקש 1 “פשעים” לכאוריים שלא היו ולא נבראו ובכלל זה עבירות רצח והלבנת כספים. וכי האתר מתפרנס מהשמצת עסקים ודרישת תשלום – דמי סחיטה בגין הסרת הפרסומים.
הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום:
בבקשה נטען, כי המשיבים 1-3 הם תאגיד זר, שמקום מושבו מחוץ לישראל, וכי לתובעים עילת תביעה טובה נגד המשיבים. לאחר פרסום באתר בינואר 2017 החלו להופיע פרסומים שקריים אודות המבקשים גם בשפה העברית. נטען כי קיימות עילות להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנות 500 (6) ו – 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984 (להלן: “תקסד”א”). עוד נטען כי הפורום הנאות לדון בהליך הינו ביהמ”ש בישראל.
בהחלטה מיום 5/3/19 נדחתה הבקשה להיתר המצאה.
נקבע, כי על מנת לאשר היתר המצאה; על המבקש לבסס 3 אדנים מצטברים:
(1) קיומה של עילת המצאה.
(2) קיומה של עילת תביעה – שאלה רצינית שנדרש לבררה.
(3) הפורום הנאות הוא בישראל.
באשר לקיומה של עילת המצאה – נקבע, כי החלופה המתאימה היא הוראת תקנה 500 (10) לתקסד”א והמבקשים עומדים בתנאים המצטברים לפי דרישת התקנה. משכך, המבקשים עברו את המשוכה של עילת ההמצאה.
באשר לקיומה של עילת תביעה- הודגש, כי בזהירות המתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות, הרי שמעיון בכתב התביעה עולה, כי מועלית שאלה המצריכה בירור, ולפיכך גם משוכה זו צלחו המבקשים.
באשר לסוגיית “פורום נאות” – נקבע, כי לא ניתן לקבוע כי הפורום הישראלי הוא הפורום בעל מירב הזיקות לסכסוך דנן וכי הציפייה הסבירה של הנתבעים, ככל שיתגלע סכסוך המצריך התדיינות משפטית, שתיעשה במקום מושבם (לטביה או ארה”ב). התובעים לא הציגו נימוק משכנע לכך שציפיית הצדדים היא התדיינות בישראל והנטל הוא עליהם. נקבע כי אין טעם מיוחד המצדיק בירורה של התובענה בגבולות ישראל, בין היתר כיוון שמירב הזיקות אינן לישראל ולא הונח דבר לסתור מסקנה זו.
תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור:
א. חובת ההוכחה לטענת פורום לא נאות מוטל על המשיבים, ולא היה מקום לעסוק בכך בבקשה זו.
ב. בימה”ש קמא שגה בקביעתו, כי הפורום הישראלי אינו הפורום בעל מירב הזיקות לסכסוך. מדובר בסכסוך שמקורו באתר אינטרנט אשר גורם למבקשים נזקים רבים במדינת ישראל. המבקשים לא בחרו ולא יצרו את היריבות עם הנתבעים הזרים. מרבית בעלי הדין ישראליים, מרבית העדים יהיו מישראל כמו גם הראיות הרלוונטיות להליך. ניהול ההליך בפורום הזר יפגע ביעילות ניהול ההליך וישית על הצדדים עלויות ניכרות.
ג. בימ”ש קמא שגה בקביעתו כי לנתבעים לא הייתה ציפייה להתדיינות בישראל.
משעה שהמשיבים מתירים באתר שבשליטתם להכפיש ישראלים אף בצורה סחטנית ופלילית ודורשים תשלום להסרת הפרסום, עליהם לצפות להתדיינות בישראל.
ד. בימ”ש קמא שגה בהפנייתו לתקנות סדר הדין, התשע”ט – 2018 שעומדות להיכנס לתוקף. אך עדיין אינן בתוקפן.
ה. דחיית הבקשה תעמיד את המבקשים בפני שוקת שבורה.
תשובתה של גוגל לבר”ע
גוגל הבהירה כי היא סבורה שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בטענות
המבקשים כלפי כל נתבע שהוא. עם זאת, גוגל הודיעה כי היא מותירה את הכרעה
בבקשת רשות הערעור לשיקול דעת בימ”ש.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע, כי יש ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד”א ולקבל את הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן:
ההלכה הפסוקה והמושרשת קובעת באופן עקבי, כי השגות בעלי הדין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה, כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.
נקבע, כי במקרה זה יש להכריע בסוגיה כבר עתה, שכן ההחלטה משפיעה מהותית על עצם קיום ההליך וניהולו. לפיכך, ניתנה רשות לערער.
המסגרת הדיונית במקרה זה היא: בקשה לפי תקנה 500 לתקסד”א.
שלבי הבחינה להם נדרש ביהמ”ש בבואו להכריע בבקשה לפי תקנה 500 לתקסד”א הם שלושה. אלו הם שלושת התנאים המזכים תובע באישור להמצאה מחוץ לתחום השיפוט: קיומה של עילת תביעה, קיומה של עילת המצאה לפי החלופות בתקנה 500 לתקסד”א ונאותות הפורום הישראלי לדון בתובענה.
בענייננו המחלוקת מתמקדת בשאלת הפורום הלא נאות.
טענות בדבר נאותות הפורום אפשר שתעלינה במסגרת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום או במקרה של המצאה כדין בישראל. במסגרת פס”ד שניתן בע”א 3999/12 אלצר בע”מ נ’ LINAK A/S (20.1.14) עמד כב’ השופט א’ רובינשטיין (אליו הצטרפו כב’ הש’ י’ עמית וכב’ השופט צ’ זילברטל) על ההבדל בנטל המוטל על הצדדים.
נקבע כי:
“כ. אכן, ישנו הבדל: כשהדיון הוא בתחולתה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי מוטל נטל ההוכחה על התובע המבקש היתר, ואילו כשהמדובר בהמצאה כדין בארץ, נטל ההוכחה הוא על הנתבע הטוען לאי נאותות הפורום (ראו עניין ראדא, 472-471; רע”א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע”מ נ’ פרלמוטר [פורסם בנבו] (2012), פסקה 7)”.
לפיכך נקבע, כי במקרה זה, הנטל להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות רובץ על המבקשים.
על פי פסיקת ביהמ”ש העליון ועל מנת לבדוק, אם הפורום הנאות הוא הפורום הישראלי, נהוג להידרש לשלושה מבחנים עיקריים:
1) עפ”י מבחן “מירב הזיקות” – האם הפורום המקומי הוא “הפורום הטבעי” או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה.
לצורך כך יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים, אליו מובילות “מירב הזיקות” הרלוונטיות וזאת בהתחשב במכלול נסיבות המקרה.
2) מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך.
3) מבחן השיקולים הציבוריים ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה.
(ראה לעניין זה: רע”א 7342/11 כלל ביטוח בע”מ נ’ INCOMACACS LTD סעיף 5 להחלטה (2.8.12)).
לצד זאת, נקבע כי רק כאשר האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור ובאופן משמעותי לפורום הזר, יחליט ביהמ”ש הישראלי כי למרות שהוא מוסמך לדון בתביעה, הוא אינו הפורום הנאות לדון בה
התובעים ונתבעת 1 (המשיבה הפורמאלית) בישראל, הפרסומים נשוא התובענה הם גם בישראל והנזק הנטען שנגרם לתובעים הינו בעיקר בישראל.
בחינת ציפיתם הסבירה של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות אינה מצביעה דווקא על כיוון של בימ”ש זר כמועדף על פני בימ”ש בישראל.
באשר לאינטרסים הציבוריים הרלוונטיים נקבע, כי יש עניין אמיתי לבימ”ש בישראל לדון בתובענה שכן מרבית הסוגיות שעולות בכתב התביעה נוגעות לאירועים ואנשים בישראל וניהולו של הדיון בתביעה בבימ”ש בישראל אף עשוי לייעל את ההליך.
לפיכך נקבע, כי עלה בידי המבקשים להראות כי הפורום בישראל הוא הפורום הנאות.
למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט להוראות תקנות סדר הדין האזרחי החדשות שנכנסו לתוקף בפברואר 2020 (להלן: “התקנות החדשות”).
בתקנות החדשות שעניינן הליך המצאה מחוץ לתחום חל שינוי ביחס לדין הקיים.
תקנה 166 לתקנות החדשות מפרטת את המקרים בהם בעל דין רשאי להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, כפוף לתקנות 167 ו – 168.
תקנה 167 לתקנות החדשות קובעת כי:
“(א) בעל דין המעוניין להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, יגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה; בתצהיר התומך בבקשה יפורטו העובדות המבססות את עילת התביעה, העובדות המבססות את עילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ופירוט המקום שבו נמצא הנמען או ייתכן שנמצא.
(ב) בית המשפט יורה על דרך ביצוע ההמצאה, לרבות הגשת כתבי הטענות, והוא רשאי להורות שבנסיבות העניין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה”.
תקנה 168 לתקנות החדשות קובעת:
“הומצא לבעל דין כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, רשאי הוא לכפור בסמכות בית המשפט לדון בתובענה או לטעון כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה; רצה הנתבע לכפור או לטעון כאמור, יגיש בקשה בכתב….”.
מהאמור בתקנות החדשות עולה כי אמנם, לבימ”ש סמכות להורות כי אין להמציא את המסמכים מחוץ למדינה, אך מטרת הגשת הבקשה ע”י התובע היא לצורך קביעת דרך ביצוע ההמצאה ולא לשם קבלת היתר מבימ”ש להמצאה מחוץ לתחום.
לסיכום:
לאור כל האמור לעיל, נקבע, כי יש ליתן רשות לערער ולקבל את הערעור לגופו.
בית המשפט נעתר לבקשתם של המבקשים למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט וקבע, כי המבקשים יבצעו המצאה עם אישור מסירה לכתובתם הרשומה או הידועה של המשיבים בצירוף מכתב הסבר בשפה האנגלית לגבי מהות הבקשה לאישור המצאה, וכן תרגום לאנגלית של כתב התביעה, של הבקשה, של החלטת בימ”ש קמא ופסק הדין הזה.