ריבית פיגורים בהוצאה לפועל

מירב החייבים אינם מודעים לכך, ולשכות ההוצאה לפועל אינן טורחות לידע את החייבים, אך חוב בהוצאה לפועל צובר ריבית פיגורים אף כאשר התיק נמצא בעיכוב הליכים, וזאת בניגוד לחוק ולפסיקה.

אליהו בראנץ נגד הרצל כנפי

 במקרה זה נדונה סוגיית ריבית פיגורים בהוצאה לפועל, בבית המשפט העליון.

ביום 1.8.2007 הגיש בראנץ בקשה להקטנת חוב בתיק הוצל”פ בטענת “פרעתי” מכוח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967. במסגרת הבקשה, ביקש בראנץ להפחית מחובו את חיובי הריבית על החוב הפסוק אשר נוצרו בתקופת עיכוב ביצועו של פסק הדין. ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל ערער בראנץ לבית המשפט המחוזי. ביום 23.8.2009 ביטל בית המשפט המחוזי את החלטת ראש ההוצאה לפועל וקבע כי בראנץ אינו צריך לשאת בחיובי ריבית הפיגורים והפרשי ההצמדה והריבית בתקופת עיכוב הביצוע.

בית המשפט קבע כי תכליתה של ריבית הפיגורים הקבועה בסעיף 5 לחוק הריבית וההצמדה היא לזרז ולתמרץ את החייב לשלם את חובו, ולכן בשעה שניתן עיכוב ביצוע או שהופקד הסכום בקופת בית המשפט, אין עוד צורך לזרז את החייב, ועל כן אין מקום לחייבו בתשלום ריבית הפיגורים והפרשי הריבית וההצמדה על תקופות אלו.

על כך הוגשה רשות ערעור.

בית המשפט קבע, כי יש לקבל, בחלקה, את בקשת רשות הערעור ברע”א 7853/09 ולדון בה כבערעור. זאת, מן הטעם כי יש להבהיר את הסוגיות הנוגעות ביישום פסיקת בית משפט זה בשאלת חיוב ריבית הפיגורים וחיוב הפרשי הצמדה וריבית בהליך שבו ניתנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע. שאלה זו חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים והיא בעלת השפעות רחבות מעבר לגדרי הסכסוך שלפנינו.

התשתית הנורמטיבית

סעיף 2

לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ”א-1961

סעיף 2 לחוק ריבית והצמדה קובע:

“2.  רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.”

סעיף 3א(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ”א-1961

בהמשך לסעיף זה, נקבע בסעיף 3א(א):

“3א.         (א) במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם.”

המונח “הפרשי הצמדה וריבית”

המונח “הפרשי הצמדה וריבית” מוגדר בסעיף 1 לחוק:

“‘הפרשי הצמדה וריבית’ – הפרשי הצמדה, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, על הסכום שמדובר בו בסעיף 2;”

המונח “ריבית פיגורים”

ואילו המונח “ריבית פיגורים” מוגדר בסעיף 5(ב):

“5. (ב) סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל – הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן: ריבית פיגורים).”

ניתן לראות כי חוק ריבית והצמדה מגדיר שני מנגנונים כלכליים שתכליתם שונה. האחד, הפרשי הצמדה וריבית, הניתן לכנותם “רגילים”. מטרתו של מנגנון זה – מניעת קיפוחו של הנושה עקב האינפלציה. כבר בע”א 330/78 המהפך חברה שיתופית בע”מ נ’ פקיד השומה למס הכנסה, פ”ד לה(2) 499, 503 (1981) נקבע כי:

“ההצמדה והריבית… אינן באות לענוש את מי שחב בחוב, אלא באות להבטיח, כי למרות חלוף העתים ושינויי ערך המטבע ישולם סכום, המשקף את ערכו של הסכום המקורי ביום התשלום בפועל. … מדובר בכסף, שהיה בידי המערערת, ואשר ישולם עתה… על-פי ערכו ביום התשלום. הקרן בלווית הצמדה אינם אלא אותו סכום, שבו נתחייבה המערערת מעיקרה.”

הפרשי הריבית וההצמדה, מטרתם היא אחת – הבאת הזוכה למצב שבו ערך המטבע בידו משקף את הסכום המקורי. לא כך הוא לגבי ריבית הפיגורים, המנגנון השני המוזכר בחוק. ריבית הפיגורים היא מעין סנקציה, שתכליתה היא לתמרץ אכיפה מהירה של חובות פסוקים (ראו: רע”א 6395/10 קידר נ’ אי איי גי חברה לביטוח בע”מ, בפסקה 5 (טרם פורסם, 2.12.2010) (להלן: פרשת קידר)).

על מי לשאת בהפרשי הצמדה וריבית וריבית הפיגורים כאשר ישנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע

מן המפורסמות הוא, כי פסק דין יש לבצע עם נתינתו. אולם, בפני הצד המפסיד פתוחה האפשרות לבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין ולשם כך עליו לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, ושנית כי אם יזכה בערעור יהיה זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון. מכאן נגזר הכלל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין, שלפיו כאשר מדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין (ראו: בשא 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע”מ נ’ בנק המזרחי המאוחד בע”מ, פ”ד מג (2) 172 (1989)).

הנשיא א’ גרוניס, קבע כי “אין מחלוקת, כי החלטה בעניין עיכוב ביצוע פסק דין הינה בעלת משמעות לעניין חיוב בריבית פיגורים” (ראו: פרשת קידר).

ריבית זו, כאמור, היא עיצומית באופייה ומטרתה זירוז החייב לשלם את חובו. משניתן צו לעיכוב ביצוע, ונקבע על ידי בית המשפט המוסמך כי אין על החייב לפרוע בינתיים את החוב הפסוק, אין עוד מקום להמריצו לפרעו.

לשון אחר, אין “להעניש” את החייב על שפעל בהתאם להחלטה שיפוטית, אף אם בסופו של ההליך השיפוטי ערעורו נדחה.

כפי שקבעתי בפרשת דמארי, המשמעות של עיכוב ביצוע פסק הדין היא, כי מועד הוצאת פסק הדין מן הכוח אל הפועל הוקפא ונדחה למועד אחר.

דחייה זו מעבירה יחד עם העברת מועד הביצוע אף את מועד התווספות ריבית הפיגורים על החוב לאותו מועד נדחה אחר, במקרה דנן, מועד מתן פסק הדין בערעור.

לשון אחר, החלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין דוחה את “מועד הפירעון”, כמשמעותו בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, עד לביטול ההחלטה האמורה. כפי שקבע כבוד הנשיא בפרשת קידר “החלטה המורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין משהה למעשה את מועד הפירעון שנקבע בו” (שם, בפסקה 5). לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מקום לחייב את בראנץ בתשלום ריבית פיגורים לתקופה שבה עוכב ביצוע התשלום.

לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר בהפרשי הצמדה וריבית “רגילים”. כדי להעמיד את הזוכה במקום שבו היה נמצא לו היה משולם החוב הפסוק במועדו נוצר בחקיקה מנגנון הריבית וההצמדה הקיים בסעיף 3א(א) לחוק.

מועד זה אינו נדחה כשם שנדחה מועד הביצוע שכן הוא משקף את ערך הכסף ואין הוא משרת תכלית אחרת. לפיכך, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי את הפרשי הריבית וההצמדה אין לחשב בתקופת עיכוב ביצועו של פסק הדין. זאת, כאמור, שכן תשלום סכום זה אינו בגדר “קנס”.

מן הכלל אל הפרט

במקרה שלפנינו, בראנץ הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר התקבלה. לפיכך, אין להשית עליו חיוב עיצומי, כדוגמת סעיף 5 לחוק הריבית וההצמדה.

באשר להפרשי הצמדה וריבית, במובנם בסעיף 3א(א) בחוק הריבית וההצמדה, אלו כאמור משקפים את ערך הכסף ועל כן אין בהחלטה בדבר עיכוב ביצוע כדי להפחיתם או לשנותם, שכן בפעולה זו יהיה מעין שינוי ערך הסכום הפסוק.

ריבית פיגורים לא תחושב בתקופה של עיכוב הליכים

לאור כל האמור לעיל נקבע כי הפרשי ההצמדה והריבית יחושבו החל מהמועדים שנקבעו בבית משפט השלום, ואילו ריבית הפיגורים לא תחושב בתקופת שבה ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע עמדה בתוקפה.

           לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס’ ג’ובראן.

  (7.1.2013).

באם הגשתם בתיק ההוצאה לפועל התנגדות או טענת פרעתי, אף אם מדובר בהתנגדות ראשונית לביצוע שטר, סביר להניח כי ניתן עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל. במקרה כזה, ואם עברה תקופה ארוכה בה תיק ההוצאה לפועל היה בעיכוב הליכים, יש לבחון את התיק לעומק ולראות אם ניתן לבצע קיזוז של ריבית הפיגורים.

משרדנו ישמח לבחון עבורכם עניין זה במחיר סמלי.