פסק דין  כספי – שטרות – צ’קים

נקבע ע”י ביהמ”ש כי השיקים סוחרו באישור הנתבע כדין לצד ג’ וכי השיקים נמסרו ע”י הנתבעת למטרה זו.

עסקת ניכיון השיקים בוצעה לאחר שהתובעת קיבלה אישור מפורש מהנתבע

התובעת היא מוסד פיננסי למתן שירותי מטבע/אשראי, אשר בין היתר עוסקת בניכיון שיקים מסחריים.

הנתבעת הינה חברה פרטית בע”מ המנהלת את רשת מסעדות “ציפורה”.

טענות הנתבעת

הנתבעת העבירה שיקים לחברת ל.י. 26 יזמות בע”מ, לטענתה לצורך קניית סחורה. אותה סחורה לא סופקה והנתבעת ביטלה את השיקים. לטענת הנתבעת, חברת ל.י. 26 יזמות בע”מ התחייבה להחזיר לנתבעת את השיקים. בפועל היא הסבה אותם לתובעת וקיבלה מהתובעת כספים בגין ניכיון שיקים אלו.

טענות התובעת

לטענת התובעת, במסגרת עסקת נכיון שיקים שבוצעה ביום 3.5.17, היא נתנה תמורה עבור השיקים הנ”ל. את התמורה נתנה לאחר שקיבלה אישור מפורש של מר יעקב מלכה, הבעלים של הנתבעת ולכן לא הייתה לה כל סיבה לחשוד, כי יש פגם כלשהו בסחירות השיקים או בעסקת היסוד והיא אוחזת בהם כשורה.

על כן, יש לטענתה לחייב את הנתבעת לשלם את סכום השיקים, ללא קשר לעסקת היסוד שבין

הנתבעת לבין חברת ל.י 26 יזמות בע”מ.

טענות ההגנה

טענות ההגנה של הנתבעת הן כדלקמן:

א. השיקים אינם סחירים הואיל ולא נרשמה בהם המילה “לפקודת” אלא “שלמו ל” בלבד.

ב. ההסבה בגב השיקים בוטלה וזאת ניתן לראות באמצעות חותמת “מבוטל” שהוטבעה בגב השיק על חתימת התובעת.

ג. התובעת לא הציגה את השיקים לפירעון אלא הייתה זו חברת ל.י. 26 יזמות בע”מ, כך שלמעשה, עסקת הניכיון בוצעה לאחר סירוב השיקים.

ד. הנתבעת טוענת לכשלון תמורה מלא בעסקת היסוד בינה לבין ל.י. 26 יזמות בע”מ בכך שלא קיבלה את הסחורה שאמורה הייתה לקבל תמורת התשלום.

העובדות הרלוונטיות שהוכחו – המטרה האמיתית של מסירת השיקים הייתה שהם

יהיו סחירים

בין הנתבעת לבין חברת ל.י. 26 יזמות בע”מ לא הייתה שום עסקה לאספקת מוצרים כלשהם. הנתבעת לא הציגה שום הסכם במסגרתו נמסרו השיקים, לא פירטה מה הסחורה שאמורה הייתה לקבל תמורתם, מה המחיר שסוכם, מה מועד האספקה, וכיצד הופר לטענתה ההסכם בינה לבין החברה הנ”ל.

מתשובותיו של מר מלכה באשר לנסיבות מסירת השיקים עלה כי המטרה האמיתית של מסירת השיקים הייתה שהם יהיו סחירים. כלומר, הנתבעת מסרה לחברת ל.י 26 יזמות בע”מ את השיקים על מנת שזו תעשה בהם שימוש לצורך קבלת בטחונות או ניכיון השיקים.

בעת מסירת השיקים לא הייתה בין הצדדים שום עסקה [למעט אולי עסקת החלפת שיקים], ולכן גם לא הייתה בשום שלב הפרה של העסקה ולא כישלון תמורה.

עדותו של מר מלכה הצביעה על כך שבעת מסירת השיקים, כוונתו הייתה שהם יהיו סחירים, שהרי בשיקים שאינם סחירים לא ניתן לבצע עסקאות ניכיון והם לא יכולים לשמש כבטחונות בבנקים.

כמו-כן, גם השיקים עצמם, על פי צורתם, אינם מוגבלים ולא מוטבעות עליהם המילים “למוטב בלבד” או “לא סחיר”. על כן, גם על פי המבחן הצורני, אין מגבלה לסחר את השיקים. בכך שנרשמו המילים “שלמו ל” ולא “שלמו לפקודת” אין כדי לשלול את סחרותם.

התובעת, לפני שביצעה את עסקת היסוד, יצרה קשר עם מר מלכה וקיבלה ממנו אישור מפורש לקבלתם. במהלך השיחה נשאל מר מלכה מספר פעמים האם הוא מאשר את השיקים, הובהר לו כי אם יש בעיה כלשהי בעסקה בינו לבין ל.י 26 יזמות בע”מ, התובעת לא תבצע את עסקת הניכיון. מכיוון שאמר כי מדובר בעסקה עתידית הוא נשאל שוב האם יש סיכוי שתהיה בעיה עם השיקים והוא אישר מספר פעמים כי: “הכל בסדר”. שנשאל מספר פעמים אם הוא מאשר את עסקת הניכיון השיב “כן, כן”.

מהשיחה שהתנהלה, ניתן ללמוד דבר נוסף והוא כי בעת ביצוע עסקת הניכיון, לא היו למר מלכה שום טענות כנגד חברת ל.י 26 יזמות בע”מ וגם אם לטענתו נכשלה העסקה עמה – היה זה במועד מאוחר יותר.

גם לא עלתה כל טענה כי הסבת השיקים בוטלה באופן כלשהו באותו מועד.

מיקום החותמת, דווקא על חתימת התובעת בגב השיק מעיד על כך שמטרתה לא הייתה לבטל את הסבת השיק על ידי ל.י 26 יזמות בע”מ.

התובעת נתנה תמורה עבור השיקים, זאת עלה מתדפיס העסקה שצורף לתצהירו של מנהלה.

כאמור לעיל, התובעת נתנה תמורה עבור השיקים, גם אם התשלום בוצע בפועל לידי מר דהן.

נקבע כי הנתבעת מסרה לחברת ל.י 26 יזמות בע”מ את השיקים נשוא התביעה על מנת שזו תוכל לסחור בהם ולקבל תמורתם אשראי או תשלום במזומן. השיקים הם שיקים סחירים, הן על פי צורתם והן על פי נסיבות ומטרת מסירתם.

בין הנתבעת לחברת ל.י 26 יזמות בע”מ לא הייתה שום עסקה לאספקת מוצרים ולכן לא נכשלה שום עסקה כזו. את התמורה בגין השיקים קיבלה הנתבעת באופן שמר מלכה בחר שלא לפרט. הנטל בעניין זה מוטל בכל מקרה על הנתבעת ואי הצגת העסקה האמיתית בין החברות פועלת כנגדה.

התובעת ניכתה את השיקים ונתנה עבורם תמורה. בכך למעשה, מילאו השיקים את ייעודם שהרי על פי עדותו של מר מלכה, בדיוק למטרה זו הם נמסרו.

את עסקת הניכיון ביצעה התובעת לאחר שקיבלה אישור מפורש ממר מלכה, לאחר שווידאה כי אין כל מניעה מבחינתו לביצוע העסקה. בכך למעשה, רכשה את אחיזתה בשיקים בתום לב ובתמורה.

לאור כל האמור לעיל נקבע, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום השיקים.

ניתן ביום, ח’ סיוון תשפ”א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים. (פסק הדין המלא באתר תקדין)